אף אחד לא חשב שבזמן שאנחנו קוברים את אחותי - יש מי שיושב ליד הבריכה ומתכנן איך לשכתב את האסון | צפו בטור של חן זנדר
הם הובילו אותנו למחדל. כשקברנו את אחותי הם ישבו סביב הבריכה
חמישה ימים אחרי הטבח, הטלפון צלצל ונציגה של משרד הדתות שאלה את אמא שלי "איפה תרצי לקבור אותה". עד אותו רגע לא אמרו לנו שאחותי נועה לא בחיים. 6 שעות לאחר מכן התקיימה ההלוויה, ואף אחד לא העלה על דעתו שבאותה שעה יש מי שיושבים על שפת הבריכה עם אוכל טוב ומתכננים איך לשכתב מחדש את האסון. שום אסטרטגיה, נראטיב או חוק לא יוכלו לשנות את המציאות העגומה
